החלטה בתיק ת"פ 57098-10-10

1.         ביום 16.3.11 הרשעתי את הנאשם, בתום שמיעת ראיות, בעבירות של פציעה בדקירה, בנסיבות מחמירות, של החזקת סכין ושל הפרת הוראה חוקית שנעברו ביום 28.7.10, ושל החפרת הוראה חוקית והתחזות, שנעברו ביום 15.10.10.

2.         ביום 22.6.11, גזרתי את דינו של הנאשם ל-12 חודשי מאסר ממש, אליהם הצטברו 18 חודשי מאסר מותנים שהופעלו על ידי.

3.         ביום 28.7.11, הגיש סניגורו השלישי של הנאשם, עו"ד א. אוחיון (בשלב ההוכחות ייצג את הנאשם עו"ד א. הרמן ובשלב הטיעונים לעונש עו"ד ג. נחום), ערעור על פסק הדין.

4.         ביום 8.11.11 הסכימו נציגי הצדדים בערעור ב"כ המאשימה עו"ד גב' נ. בלובשטיין מפרליטות מחוז ירושלים, וב"כ הנאשם, להצעת בית המשפט המחוזי הנכבד (השופטים א. אפעל גבאי, א. פרקש ור. כרמל) לפיה התיק "יוחזר לבימ"ש קמא לשם דיון בשני הנושאים שהועלו ע"י ב"כ המאשימה (קבלת הודעות החוץ של העד זכאים מכח סעיף 10א' והזמנת העד רמי כהן, עד תביעה מס' 5 ברשימת עדי התביעה; הכרעת הדין וגזר הדין יבוטלו ולאחר קיום הדיון כאמור, יוכל בימ"ש לקבל כל החלטה שיראה לנכון בנסיבות הענין".

5.         לא לעיתים קרובות ניתנת לשופט של ערכאה דיונית ששגה, לפי טענות הצדדים שגיאות קשות בדרך הילוכה של הכרעת הדין, הזדמנות לתקן את הטעון תיקון.

            אשתמש בזכות זו שנפלה לידי, כדי להבהיר ולהסביר את אשר לא הצלחתי,כנראה, לעשות כדבעי בהזדמנות הראשונה שניתנה לי.

6.         בפתח הדיון היום הודיעני הסניגור המלומד כי הוא מסכים עם תוכנן של שתי החלטות נושא הדיון בפני, וב"כ המאשימה ניסה לשכנעני כי אמנם טעיתי בהן.

7.         כפי שכתבתי בהכרעת הדין, הושתתה זו על העובדה שעל אחד מכפכפיו של הדוקר, שנשמטו מרגליו בעת שנס מזירת האירוע, נמצא ד.נ.א. של הנאשם.

8.         הקביעה כי כפכפיו של הדוקר נותרו במסלול בריחתו נסמכה על דבריו של העד העויין זכאים מחוץ לכתלי בית המשפט, בחלק מהודעתו במשטרה מיום 8.8.10 שצוטט לפרוטוקול, בהסכמת סניגורו דאז של הנאשם (ושלפיהם לאחר הדקירה ברח הדוקר לכיוון המדרגות והשאיר את כפכפיו שם), על דבריו הנוספים של העד לשוטר אגם לקר (שהעיד בפני כעד תביעה מס 5 , כפי שהובאו ע"י השוטר במזכר (ת/8) שהוגש בהסכמת הסניגור (נא לראות התייחסותי לדברים בשולי סעיף 14 של הכרעת הדין), על אישורו של העד זכאים בבית המשפט כי אמנם אמר לחוקר שלאחר שהחשוד ברח נפלו לו הכפכפים(עמ' 13 שורה 12 לפרוטוקול) ועל התרשמותי כי משום שהעד בחר שלא להדר די בכבודה של האמת בהעידו בבימ"ש כי הנאשם אינו מוכר לו, יש מקום להעדיף דברים שאמר מחוץ לכתלי בית המשפט, בין כאלה שנאמרו בהודעתו במשטרה ושצוטטו,כאמור, בהסכמה ובין כאלה שאמר לחוקר המשטרה במהלך שיחה ביניהם ושהנצחתם הכתובה בידי השוטר הוגשה אף היא בהסכמה.  (אגב, השוטר לקר לא נשאל כל שאלה ע"י הסניגור אז לענין תוכן ת/8).

9.         יכול אמנם שבהכרעת הדין  לא נאמר במפורש כי דבריו של העד מחוץ לכתלי בית המשפט הם אלה המשקפים לדעתי את המציאות, אך נדמה היה לי כיה דברים עולים מתוך הכתוב.

10.        עוד נסמכה הקביעה בדבר הקשר בין הדוקר ובין הכפכפים על דברי העדה העויינת גב' שני בן דוד בשורות 12-15 בהודעתה במשטרה (ת/5 כפי שהובאו בהכרעת הדין).

11.        בא כח המאשימה לא שיכנעני בטיעוניו היום כי לא ניתן היה להעדיף את גירסתו של העד זכאים מחוץ לכתלי בית המשפט בין עפ"י הוראת סעיף 10 א' ובין משום המקורות הנוספים כפי שפירטטים לעיל.

            אותו חלק מעדותו הרלבנטי היה מונח לפני,וחקירתו הנגדית ע"י ב"כ המאשימה השלימה את התמונה העובדתית כולה באופן שלא היה בהגשת ההודעה הכתובה בנסיבות הענין כדי להוסיף דבר וחצי דבר.

            מכלול התמונה הצטייר באופן מלא מתוך החומר שהוגש לי אף ללא הודעת העד במשטרה.

12.        לענין אי הזמנתו של עד התביעה מס' 5 אעיר, כי ש מיעת הראיות והסיכומים התנהלה לאורכה של ישיבה אחת והכרעת הדין ניתנה כעבור שבעה ימים.

            הדבר נעשה, כמקובל אצלי בתיקי עצורים עד תום ההליכים כדי להביא את ענינו של הנאשם לכלל סיום מהר ככל האפשר.

13.        ברור היה לי כי אי התייצבותו של העד אינה נובעת מסיבה רפואית (לא הוגשה לא אז ולא היום כל תעודה רפואית בדבר פריקת הכתף של העד בכלל, וחשוב מכך לא הוכחה בתעודה כלשהי קשר בין פריקת הכתף ואי יכולתו של העד להפעיל את האיברים המייצרים את כושר הדיבור) אלא מסיבות אחרות לחלוטין.

14.        יתרה מזאת.

            במהלך פנייתה לבימ"ש בבקשה לדחות את הדיון הסבירה התובעת המלומדת כי העד אמנם אמר לה כי פרק ביום שקדם ליום הדיון את הכתף, והיא ביקשה ממנו שיגיע לדיון הקבוע. על כך השיב העד לא שקשה לו ללכת או לדבר, אלא שהוא איננו נמצא באזור וכי יוכל להגיע בעוד שעתיים או שלוש.